פיברומיאלגיה - סיבות אפשריות ורעיונות לטיפול 

פיברומיאלגיה – סיבות אפשריות ורעיונות לטיפול

הגוף הפיזי הכואב שלך מספר לך עד כמה כואב לנפש שלך. מצבו של הגוף הוא שיקוף של מצבה של הנפש. זוהי נקודת ההתייחסות הבסיסית לגבי כל סוג של כאב, אי נוחות גופנית או אי תפקוד של מערכת גופנית.

אנחנו נפש (נשמה) נצחית שמתגלגלת כל פעם מחדש בגוף זמני. מצבה הרגשי/מנטלי/רוחני של הנפש בא לידי ביטוי באופן תפקודו של הגוף. עקב כך יש להסתכל על כל אי נוחות גופנית כעל אי נוחות ברמת הנשמה ולא רק כעל אי נוחות גופנית.

למעשה אין כאב. הכאב שאנו מרגישים הוא שיקוף של כאב ברמת הנשמה. הכל מתחיל משם.

התייחסות להיבט הגופני בלבד תרגיע זמנית את הכאבים שלך אך אלו יחזרו כל פעם כשתפגוש את הנושא הרגשי/מנטלי/רוחני הלא פתור אצלך.  

טיפול המתמקד במרכיב הרגשי/מנטלי/רוחני שמפעיל את הכאב שלך הוא זה שיביא לשחרור סופי מהכאב.

על פי נקודת המוצא הזו כל תחושה בגוף שלך היא מילה מאת הנפש שלך. סך כל התחושות זה הסיפור כולו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבנות את הסיפור ולגלות את המסר שבו.

במאמר זה אביא מספר רעיונות בדבר גורמים אפשריים, מהסוג הרגשי/מנטלי/רוחני, באשר להתפרצותה של מחלת הפיברומיאלגיה ובהתאם לכך אביא גם מספר רעיונות לטיפול במחלה.

הפיברומיאלגיה מאופיינת בעייפות, חולשה וכאבי שרירים ברמה כה חמורה עד שהיא גורמת למספר סימפטומים משניים.

1. החולה לא מסוגל להמשיך בסדר יומו הרגיל והוא עוצר את כל מהלך חייו כולל עבודה ואחזקת הבית.
2. המחלה היא מחלה אוטואימונית כלומר הגוף תוקף את עצמו.
3. החולה נאלץ להתמקד בעצמו בצורה קיצונית. הוא מרוכז בכאביו, מחפש תרופות, מחפש רופאים, עובר בדיקות ומשתף חולים אחרים בכאביו. המחלה, הכאב ורווחתו האישית הפכו להיות מרכז עולמו.
4. החולה לא מסוגל לקבל מגע. כל מגע כואב לו, גם מגע קל.
5. רוב החולים לוקים גם בחרדות, מעדיפים לרצות את האחרים, מקריבים יתר על המידה ושמים את עצמם בעדיפות אחרונה.

בעצירת כל מהלך החיים אומרת הנשמה – "תעצור הכל". אתה חי באורח חיים כל כך שונה ממה שאתה אמור לחיות ובסטייה גמורה לקו המימוש הטבעי שלך שפשוט תעצור. עצור ועשה בדק בית בכל תחומי חייך. בדוק עם עצמך: האם אתה עובד בעבודה שנעים לך בה, האם מערכות היחסים בהן אתה מעורב (בני זוג, ילדים, חברים) מספקות אותך או שמה הן גוזלות ממך אנרגיה, האם יש רצונות ומאווים שאתה מחניק, האם יש תחביבים שאתה אוהב אך נמנע מללכת ולעסוק בהם, האם אתה נוטה לביטול עצמי, האם אתה נמנע בצורה כלשהי לטפל בעצמך או לממש את חלומותיך או שאולי אתה חי, (או שאתה נאלץ לחיות), בהתאם לציפיות של האחרים, הורים/עבודה/בני זוג, יותר מאשר על פי רגשותיך שלך?

עצירת הגוף את עצמו (אוטואימונית) ע"י תפיסת השרירים והכאבים למיניהם היא דרך שבעזרתה עוצר החולה את עצמו מלממש את עצמו. חולים רבים שמים את עצמם בעדיפות אחרונה, מקריבים את עצמם יתר על המידה, לא דואגים לרווחתם, פוחדים ממה יגידו וכו'. החולה, בתוך תוכו רוצה לפעול לרווחתו כמו כל אדם אחר אך יחד עם זאת הוא תופס את מימוש רצונותיו כאסור, כלא יפה, כפוגע ובכלל, קודם כל הם, האחרים. כדי לעצור את עצמו פיתח החולה מחלה שתופסת לו את השרירים ומונעת ממנו לממש את צרכיו. השרירים התפוסים עוזרים לו להחזיק את עצמו מלפעול. העייפות הרבה נובעת מכך שהוא מבזבז הרבה אנרגיה כדי להחניק את רצונותיו.  

עצירת הגוף את עצמו מאפשרת לחולה לא לבצע את דרישותיהם של האחרים בלי להגיד להם בצורה ישירה שהוא לא מוכן יותר להקריב את עצמו. לחולה קשה לומר – "לא, עד כאן, גם לי מגיע...". במקום זאת הוא מפתח מחלה שתעצור את כל יכולת העשייה הפיזית שלו. כך הוא גם לא מבצע את הדרישות של האחרים וגם לא אומר להם - "לא".

ההתמקדות והדאגה הקיצונית של חולה הפיברומיאלגיה לעצמו היא תיקון של המצב הקודם שבו החולה, כשהיה בריא, לא דאג לעצמו כלל. הפיברומיאלגיה גורמת לחולה להיות מודאג ושקוע בעצמו יום ולילה. סוף סוף החולה דואג לעצמו, רואה את עצמו ומפנה זמן לרווחתו. הנפש כאילו אומרת – בעבר, לא נתת לי קצת תשומת לב? עכשיו אני אראה לך, מהיום, כל יום, וכל היום תהיה בתשומת לב אלי.

חוסר היכולת לקבל מגע היא דרך נוספת להגיד "לא מגיע לי". מגע זה דבר מנחם, מרגיע, מקרקע, יוצר תחושה של יחד ושיתוף, הגנה ותמיכה, אך החולה מסרב לקבל את התמיכה המוצעת. ההימנעות מלקבל תמיכה היא אמנם דרך להימנע מלקבל דבר מה לרווחתו אך גם משאירה את החולה לבד, תוך שהוא מתמודד לבד מול העולם, דבר שמחדד ומקצין את נושא ההישרדות ומוסיף לחרדות.

הרעיונות לטיפול בחולה פיברומיאלגיה נובעות ישירות מהסימפטומים. בכל סימפטום גופני יש מרכיב רגשי. כאבי השרירים הם סימפטום ולכן לא הייתי מטפל בשרירים אלא במרכיב הרגשי/מנטלי/רוחני שתופס את השרירים.

הטיפול לא יכלול מגע. לא בשלב הראשון. גופו של החולה צועק שלא יגעו בו, המגע לא מרגיע אותו והתמיכה שבמגע לא מגיעה אליו. אם נקודת המוצא, שהוזכרה לעיל, היא שהגוף הוא האמצעי שבה מדברת אלינו הנשמה אז במקרה של פיברומיאלגיה אומרת לנו הנשמה - אל תגעו בי.

הטיפול יכלול התמקדות בגופו של החולה. הגוף אמור לשמש כאמצעי לכניסה ולחשיפת עולמו הרגשי של החולה. הגוף מייצג את הנפש. כל איבר וכל מערכת בגוף האדם מייצגת פן אחר של העולם הפנימי הרגשי. כל סיפור החיים של החולה צרוב בגופו כאנרגיה כואבת. ההתמקדות בגוף גם תשחרר את האנרגיה וגם תחשוף את עולמו הפנימי של החולה בצורה מהירה, צלולה ונקייה בלי עיוותים של הגנות והדחקות.

הטיפול יכלול בדיקה יסודית ומקיפה של כל תחומי התנהלותו של החולה בעבר. המטרה היא לגלות את כל האמונות, התובנות והתפיסות שיש לחולה על החיים ועל עצמו וזאת כדי להבין מה הביא אותו לוותר על עצמו בצורה כל כך קיצונית עד שנשמתו נאלצה לעצור אותו בדרך של מחלת הפיברומיאלגיה. 

לפני שאתה ניגש לטיפול, בדוק עם עצמך:                                                                                                           האם שמת לב אם יש קשר בין שינויים במצב הרגשי שלך לשינוי בעוצמת הכאבים? האם יש בגופך אזורים שכואבים יותר? כואבים פחות? האם הכאב קבוע בעוצמתו או שהוא משתנה? האם עוצמתו של הכאב משתנה בהתאם לסיטואציות כאלו ואחרות? האם פרוץ המחלה קרוב לאירוע מסוים שהשפיע עליך רגשית?

מה לדעתך מבקש הגוף שלך? האם הוא רוצה אחזקה? ניחום? חיבוק? ליטוף? להיות במקום אחר? לעשות דברים אחרים? אם הוא היה יכול לדבר, הגוף שלך, מה לדעתך הוא היה אומר?

שאל את עצמך:
האם סבלת לפני פרוץ המחלה במידה לא מבוטלת של חרדות? הימנעות? פחד ממה יגידו? ביטול עצמי?

האם לפני פרוץ המחלה נמנעת בצורה כלשהי לדאוג לעצמך? או לממש את חלומותיך או שאולי חיית (או שנאלצת לחיות) יותר בהתאם לציפיות של האחרים (הורים/עבודה) מאשר על פי רצונותיך אתה?

אם כך הוא הדבר הרי שהתרחקת מאוד מהיעוד שלך. כאבי הגוף הם קריאותיה של הנשמה שנועדו לעצור אותך. אז עצור. עצור ובדוק עם הנשמה שלך למה כל כך כואב לך.